בליל שישי אור ל־ו' תמוז פרשת חוקת. זכו בחורי החמד דחבורת 'פאר בני הנעורים' - בחורי ישיבה גדולה דקהילתנו הקדושה. להכנס אל מעונו של מורינו הרב שליט"א לחבורה מיוחדת - כינוס חיזוק לקראת סוף זמן הקיץ וימי בין הזמנים בהשתתפות מורינו הרב שליט"א.
בשעה 22:20 נכנס מורינו הרב שליט"א אל מעון קדשו, ועשרות בחורי החמד קיבלוהו בשירי התעוררות, ערגה וכיסופים לה'. "אך לאלוקים דמי נפשי כי ממנו תקותי...", לאחר שירה זו התעצמה ההתעוררות עם שירת "שיר נעים" מרבינו הקדוש, המובא בתחילת ליקוטי מוהר"ן. הבתים, המתחילים במילים "נפשי החזקה והפקחת", מדברים לנפש היהודית, ומחזקים ומעוררים אותה לזכור את תפקידה ואת עוצם כוחה אל מול הניסיונות לעבודת הבורא.
לאחר מכן המשיכו בשירי רגש נוספים בהם: "וכי ידיו של משה", "אין ברסלב ברענט א פייער". "הגלה נא", "כי כל מגמתי", "על זה היה דווה ליבנו", ו"אני מאמין". עם סיום שיר קבלת האמונה המרטיט את הלב, שרו את הבקשה הנוראה "רחם בחסדך", בציפיה לגאולה הקרובה בב"א.
בשעה 22:40 השתרר שקט מוחלט, בדביקות עצומה בעצימת עיניו הטהורות ובקול הולך וחזק, מורינו הרב שליט"א החל למסור את אחד השיעורים שיחרטו לדורות בליבם של בחורי החמד. הרב שליט"א החל לדבר מהתורות כ"ז ומ"ב על מעלת הניגונים, שע"י זה מתקבלת התפילה, וצריך שלב האבן יהפוך למים וזה רק על ידי הצדיק האמת. הרב חיזק מאוד את לימוד התורה בעיון, בפרט לקראת ימי בין הזמנים, שאז, במקום להתרפות בתורה אפשר ללמוד ביתר שאת וביתר עוז, ואף בלילה מכיון שאין את סדרי הישיבה.
לאחר מכן עסק הרב בפרשת השבוע - חוקת - מהנחש והשרף, ואמר, שכל העניין זה שהאדם ירים את עיניו כלפי מעלה, והוסיף לומר, שכל זה מחמת חטא לשון הרע, כשהרב מזהיר להתחזק בזה עד מאוד. לאחמ"כ דיבר על מחלוקת קרח ועדתו, ואמר שמובא בספה"ק, כי בעת המחלוקת לא נשאר למשה אף לא מניין אחד, והוסיף ואמר, שבכל דור ודור יש קרח.
בהמשך ביאר את דברי המשנה - "קל כנשר", שהאדם לא יתבלבל מעניין הצדיק, "עז כנמר" שיקום לתפילה מוקדם וירוץ לתפילה עם הצדיק. וחזר לדבר מימי בין הזמנים הממשמשים ובאים, וחיזק שצריך לנצל את הלילות כשאין את סדרי הישיבה ללימוד התורה, בהביאו את דברי הרמב"ם, שעיקר הלימוד הוא בלילה וכמובא בתורה ג' בליקו"מ. בהמשך הביא את המעשה המובא בגמרא מאבא תחינא חסידא שהשמש נעצרה בעבורו. הרב הוסיף ואמר, שמעשה "שמש בגבעון דום" עם יהושע אירע בג' תמוז, והחל לדבר מגדולת היום ג' תמוז. בדבריו הזכיר שהוא יום היארצייט של הרבי מחב"ד רבי מנחם מנדל שניאורסון זצוק"ל, וסיפר שהוא היה יושב ארבע עשרה שעות ביממה בלי להזיז את עיניו מהגמרא אף לא לשניה אחת!
לקראת סוף השיעור דיבר כמה גדול הוא כוח דמעות של אמא, אפילו של אמא גויה, כמו שרואים אצל אם סיסרא, עליה נאמר "ותיבב", שהיא בכתה מאה בכיות, ועל כן צריכים מאה תקיעות בכל שנה בראש השנה לבטל את בכיותיה. תוך כדי הדברים חיזק רבות בעניין לימוד הגמרא והביא הרבה תורות בליקוטי מוהר"ן על כך שכל העניין של רבינו הקדוש הוא לשבת וללמוד גמרא ש"ס בעיון.
לאחמ"כ עסק בעניין שבע הנערות שהיו למרים הנביאה כשירדה עמם לטבול, שאז מצאה את משה בתיבה ומהסודות שיש בעניין. בסיום השיעור חזר לעניין גודל הדיבור והשירה בו החל את השיעור ושזר זאת לפרשת השבוע - פרשת חוקת - בכך שמשה היה צריך להוציא מים מהסלע על ידי דיבור, והיה בזה הבדל מ"קח את המטה" שבפרשת בשלח ששם נבקע הים, כי העיקר הוא הדיבור והשירה.
לאחר קרוב לחצי שעה של דיבורי אש קודש סיים מורינו הרב שליט"א את השיעור ויצא לקול שירת "וכי ידיו של משה עושות מלחמה". עשרות בחורי החמד שרשמי ההוד של דברי אלקים חיים נכנסו היטב בליבם יצאו מחוזקים ביותר לקראת סוף זמן קיץ, ובפרט בהתחזקות יתר להיות מוכנים לניצול עד תום של ימי בין הזמנים, ללימוד התורה הקדושה בכל דקה ורגע, לעשות רצון קונם כפי שהורה צדיק באר היטב בשיעור אש הלהבה לו זכו.