המומים ומזועזעים מן החורבן הנורא אשר אירע בתחילת השבוע, עת החליטה עיריית ירושלים יחד עם השלטונות לרמוס את כל הקודש והיקר, בהריסת בית ה', מקדש מעט, אוהל התפילות החדש, אשר הוקם בממון רב.
בעת שיראי ה' עמדו עטופי טלית ותפילין והתחננו לפני קונם, נכנסו קלגסים ברשעות ובאכזריות נוראה, ורמסו בשחיתות את כל הנקרה בדרכם, ואף לא השיבו דעתם עד אשר הטיחו ארצה ארונות מלאים בספרי קודש ותשמישי קדושה, וחרפה זו עלתה לשמים.
בעקבות חורבן מקדש מעט זה, וחילול שם שמים הנורא, שנוסף להתנכלות המתמשכת כלפי קהילת שובו בנים מצד עיריית ירושלים - שלא דואגת לצורכה הבסיסי של קהילה אשר זה כארבע שנים מתפללת מדי יום ביומו ושבת בשבתו תחת כיפת השמים, ללא מבנה קבע הראוי לה בזכות ולא בחסד - יצאו אלפי אנשי הקהילה ורבניה, ובראשם מורינו הרב שליט"א, למחות על חילול ה', על חילול מקדש מעט, ועל רמיסת הקדושה.
ביום החורבן - יום ראשון, כ"ז בתשרי, ולמחרתו יום שני כ"ח בתשרי, וכן שבוע לאחר החורבן ביום ראשון ד' במרחשון, נערכו עצרות מחאה ברחבת עיריית ירושלים, בכיכר ספרא.
בשלושת העצרות עמד מורינו הרב שליט"א ואמר את התיקון הכללי, ולאחר מכן מסר שיעור חיזוק מיוחד.
בדבריו בירך תחילה את ראש העיר ירושלים, והבהיר כי אין בכוונתנו חלילה לעולל כל רע, אלא רצוננו הפשוט הוא לבנות בית מקדש מעט שבו יוכלו עוד יהודים להתפלל, ללמוד ולהתקרב לה' יתברך.
הדברים עוררו הדים, כאשר כעת אין ביכולתם להסתיר את המצב הקיים. אולם מורינו הרב שליט"א הבהיר שכל עוד לא תתוקן העוולה אנו נגיע לכאן שוב ושוב. ואכן בימים שלאחר מכן הורה הרב שעשרות מאנ"ש יצאו בשעות הבוקר לכיכר ספרא עם שלטים בידיהם להדהד את המסרים.
תקוותנו שתוסר החרפה מעל עריית י-ם וביהכנ"ס בעז"ה יתנוסס לתפארה בעיר הקודש ומקדש.