ביום רביעי ליל כ"ו סיון הילולת יונתן בן עוזיאל התקיים שיעור בביתו של מורינו הרב שליט"א לחבורה של ר' נחמן, בנו של מורינו הרב שליט"א. השיעור התקיים לפני תפילת מעריב, לפניכם תקציר דיבורי מורינו הרב שליט"א מהשיעור:
הרב החל את השיעור בעניין הבזיונות שבנימין קיבל ומכך שאם היה זוכה לקבל עוד אבן אחת היה מקבל את כל בית המקדש. לאחר מכן לרגל יום היארצייט של החזן המפורסם ר' יוסל'ה רוזנבלט ז"ל מורינו הרב שליט"א דיבר בשבחו, על עמידתו האיתנה מול הפיתויים הגדולים שהציעו לו, וכן על כך שהוא זכה להיות באומן על ציונו של רבינו הקדוש.
בהמשך השיעור הרב דיבר על ר' אברהם דואק ז"ל שהלך לעולמו לפני מספר שבועות. הרב סיפר כיצד תרם את בניין הישיבה בעיר העתיקה ל'שובו בנים'. לאחר מכן הרב דיבר על הר הכרמל והר תבור שרצו שתינתן עליהם התורה, ובסוף, בזכות הרצון שלהם זכו שהיתה עליהם התגלות של ה'.
לרגל יום ההילולא של יונתן בן עוזיאל הרב התייחס לנושא יום ההילולא ואמר, שבאמת לא יודעים בוודאות שזה יום ההילולא אך כך התקבל. כמו"כ הרב דיבר במעלת התנא, שכל עוֹף שהיה עובר מעליו היה נשרף, וממעלת המתפללים על ציונו הקדוש שבעמוקה. הרב הזכיר, שבעבר היה נוסע כל בוקר לתפילת שחרית על ציונו, ושלאחר מכן היו ממשיכים משם לחוני המעגל.
בהמשך השיעור הרב דיבר על הביטול והאמונה בצדיק, שכשהולכים אחרי הצדיק צריך ללכת בלי לב ובלי מח, כמו שכתוב על שבט זבולון שהיו הולכים "בלא לב ולב". וכן הזכיר את יהושע בן נון שידע שהמרגלים זוממים להרוג אותו ובכל זאת התבטל למשה רבינו והלך עם המרגלים לארץ ישראל, ובזכות זה זכה ל-יו"ד של שרה, וזהו "ראה משה את ענוותנותו של יהושע". בתוך כך מורינו הרב דיבר על כך שהמרגלים טעו שהם האמינו לנבואה של אלדד ומידד ש'משה מת ויהושע מכניס' כי באמת הצדיק לא יכול למות. הרב התבטא ואמר "הצדיק הוא רואה אותנו בכל שניה והוא חי וקיים!"
בהמשך השיעור הזכיר את המעשה בסוף מסכת שבת בדף קמ"ז ע"ב מרבי אלעזר בן ערך שהלך לדיומסת, ולאחר זמן נשתכח תלמודו, וקרא "החרש היה לבם", במקום "החֹדש הזה לכם". נתחלפו לו האותיות, מורינו הרב שליט"א אמר על כך, שאם אדם פורש מהחברים ולא לומד בחברותא הוא שוכח את הכל, ולכן לרבי אלעזר בן ערך נתחלפו לו האותיות.
את סיום השיעור הרב קישר לתחילתו בעניין הבזיונות ששבט בנימין קיבל בזכות שהתבטל למשה רבינו על שפת ים סוּף, היות ושבט יהודה אמרו, שאמנם צריך להיכנס אל הים, אבל אפשר לבנות רפסודות וכו' ומה פתאום שבט בנימין קופץ ככה למים? לכן הם זרקו עליהם אבנים ככתוב "שם בנימן צעיר רֹדם שרי יהודה רגמתם". הפירוש רגמתם, שרגמו אותם באבנים.
אבל שבט בנימין אמרו: "אם משה אמר: 'ויסעו' אז נוסעים, הים לא קיים!" הרב סיים בכך שיהודה זה דרך הטבע, ובנימין זה מעל הטבע, ולכן בנימין זכו לכל בית המקדש, ואילו יהודה רק לאמה יסוד.