ליל כ"ג כסלו

נתיבות

ביום שני ליל כ"ג כסלו פרשת מקץ, התקיים שיעור במעונו של מורינו הרב שליט"א, לתלמידי הרב אופיר אור שליט"א מהעיר נתיבות. לפניכם תקציר הנושאים בהם עסק מורינו הרב שליט"א במהלך השיעור:

כל המחלוקות בין האחים ויוסף, ובין האחים ויעקב הם מחלוקות של הרמב"ם הרמב"ן והראשונים. בזוהר מובא שאליהו הנביא הציל את רב המנונא מהכלא. הגמרא בע"ז על תפיסת רבי אלעזר בן פרטא ורבי חנינא בן תרדיון. אם אדם לא משפיע חסד ולא מחזיר בתשובה הוא בסוף מת. מואב אמר "עצום הוא ממני" - ממני יצא רות שתביא את דוד המלך שיכרית את מואב.

אלישע חלה ג' חוליים בגלל שלושה דברים, כי גירה את הדובים בתינוקות והיה צריך להחזיר אותם בתשובה ולקנות להם ממתקים וגלידות, ועל שדחף את גיחזי בשתי ידיו, ועל הילדים שחלו. רבי נתן אומר בחושן משפט שאפשר ברשע הכי גדול להכניס טוב שיעשה תשובה. אפילו רבי אלעזר שהיה מוסר את הגנבים למלכות, רבי יהושע בן קרחה לו קרא 'חומץ בן יין' כי היה צריך להחזירם בתשובה. רבי אלעזר מסר את הכובס שקרא לו גם 'חומץ בן יין' להריגה והצטער על כך ובסוף התברר שעשה עבירה נוראה ביוה"כ. ולמרות זאת ר' אלעזר ברבי שמעון קיבל ע"ע יסורים.

אלישע ברא גם דובים וגם יער. אפילו את גיחזי שהעמיד את העגל באוויר ובגללו חטאו בע"ז היה אלישע צריך להחזיר למוטב ולא לדחותו בשתי ידיו. אפילו ירבעם בן נבט ה' יתברך בעצמו תפסו בבגדו שיעשה תשובה. ירבעם בפנימיות היה כתונת הפסים של יוסף הצדיק. ירבעם בן נבט שאל מי בראש, כי מי שנותן את הרהורי התשובה זה הצדיק, זה רבינו!

לא כתוב בתורה תפילין רק "טוטפות", כי הגויים מעתיקים כל מה שכתוב בתורה. קרח אמר שלא היה קריעת ים סוף, זה רק היה 'פאטה מורגנה', כמו השייח שהיה בזמן ר' חיים פרחי, שבכל יום שישי היה אומר לכולם שהוא עף למכה. ובאמת היה מעשן נרגילה. פעם הילדים היהודים הפריעו לו לעשן את הנרגילה והוא שם אותם במאסר, ואז ר' חיים פרחי הביא למושל מחרוזת זוגית ואמר לו שיש במכה את היהלום האחרון, ואפשר לבקש מהשייח ש'טס לשם כל יום שישי' שיביא את היהלום… השייח הבין שר' חיים פרחי עלה על מה שעושה, והוא שחרר את הילדים וביקש סליחה ור' חיים פרחי הביא לו את היהלום החסר.

הערבים בתפילה הם רק משחקים במחרוזת, וגונבים מהערבי שמשתחווה לפניהם ובכלל לא מתפללים. היינו נוסעים לקבר נתן הנביא וגד החוזה שנמצא בתוך מסגד בחלחול, והיינו הולכים ברגל כל יום לשכם, עושים התבודדות ותיקוני הכללי על קבר יוסף.

שרח בת אשר חיה לעולם כי הסכימה למסור נפשה, למרות שידעה שיעקב יכול להקפיד ברגע שלא גילו לו שמכרו את יוסף, וכל האחים ימותו. האחים לא רצו לעזוב את מצרים בלי בנימין. בנימין 22 שנה לא הביא ילדים עד שיוסף לא חזר, וכשהתגלה אליהם יוסף, נולדו לו באחת עשיריה. עובד הגיתי בשלושה חודשים נולדו לו שישה ילדים, כי זמן העיבור היה רק שבוע אחד. מירב בת שאול הולידה תוך חודש חמישה ילדים. ולעובד היו שמונה כלות אז יוצא שבשבוע אחד נולדו לו 62 ילדים. מי שמקורב לצדיק אשתו יכולה ללדת שישיה.

מיכל נפטרה כשנולדו ילדיה, כי לא יכלה לראות את דוד המלך רוקד מול ארון הברית, כי הייתה רגילה לצניעות של בית אביה שאול שלא ראו לו אפילו קצה של אצבע.

המעיינה של תורה שואל: מה היה החידוש בפתרון החלומות של יוסף, הרי ברור ששיבולים זה שפע, ופרות שמנות זה שפע? אלא באמת זה היה בראש השנה, ובסוד תפילת ונתנה תוקף שבהם יאמר על המדינות איזה לרעב ואיזו לשובע. אדם נולד עם 120 שנה, וכל חטא שהוא עושה מורידים לו עוד שנה, אם הוא מגיע לצדיק אז הוא עובר את המאה. יוסף אמר לפרעה שבראש השנה מלבד התבואה שעליה נידונים, גם "מי ישפל ומי ירום", כי לפרעה נרקבה כל התבואה שהוא שמר לעצמו בלי פיקוח של יוסף, ואם אדם מגיע לצדיק אז זוכה שיהיה לו קיום לכל מה שעושה.

ליל ט"ז כסלו

בחורי ישיבה בירושלים

ביום שני ליל ט"ז כסלו פרשת וישלח התקיים שיעור במעונו של מורינו הרב שליט"א לבחורי ישיבה ספרדית בירושלים. לפניכם תקציר ממהלך השיעור:

"נעסוק במכירת יוסף, עיקר מחלוקת האחים ויוסף היתה על האחים בני השפחות, וכן על כך שרצה יוסף לקחת את המלכות, כפי שסיפר בחלומות, ופסקו לו דין מיתה ומכרוהו. רק אחרי 22 שנה הבינו שעשו טעות, אך לא התחרטו על המכירה עצמה רק אמרו "אשמים אנחנו" על "בהתחננו אלינו", שהיינו צריכים לעשות את המכירה, אבל עם רחמים.

יוסף 22 שנה נמצא בלי אבא, בלי אחים, בערוות הארץ, עם הניסיונות הכי נוראים שיש בלי שום חיזוק. ובסוף אחר פטירת יעקב, כשיוסף הפסיק לאכול עמם, הם היו בטוחים שכעת שיעקב נפטר יתנקם בהם, אך יוסף רק מנחם אותם. אבל על מכירת יוסף אין כפרה. כי כתוב ששרו של מצרים עומד ביד שמאל עם האיל של עקידת יצחק ומקטרג שאברהם לא הקריב את יצחק, [ובאמת יצחק התעבר באיל], וביד ימין את שעיר העיזים שאותו שחטו בכדי לטבול את כתונת הפסים של יוסף בדם, ומקטרג שלא יקרע הים - על עם ישראל שמכרו את אחיהם מה שבמצרים לא היה.

לכן בחנוכה קוראים את פרשיות יוסף, ובויגש קוראים "אני יוסף", שפעם ב־17 שנה יוצא עשרה בטבת בהילולת מוהרנ"ת, בערב שבת ויגש. שאז מגלים מי יוסף האמיתי. האחים לא הבינו מדוע יוסף חושב שגנבו את הגביע, הרי הביאו לו ממון רב, ויוסף הסביר להם שע"י הגביע "נחש ינחש" והם גנבו את הגביע בכדי לגלות את 'האח האובד' שלהם במצרים, ויחטפו אותו כמו שחטפו את דינה.

כי הרמב"ן שואל, מדוע יעקב כועס על שמעון ולוי, הרי הם שחררו את בתו? ובאמת החידושי הרי"ם כותב שזו הייתה דרשת הבר מצווה של שמעון ולוי, ששמעון ולוי סברו כהרמב"ם שמפני שבני העיר לא מיחו על כן נתחייבו כולם מיתה, והרמב"ן סובר שהיות והתבטלו ליעקב וקבלו ע"ע מצוות, על כן לא היה להם להורגם. וכיוצא בכך נחלקו האחים ויוסף בדין בני בלהה וזלפה האם דינם כבני שפחות וניתן למוכרם, וממילא גם לא נוטלים חלק בירושה, ובפרט שלבן התנה עם יעקב שלא ישחרר את בלהה וזלפה. אך יעקב גיירם. ויסוד המחלוקת הוא בגיטין בדעות ר"מ ורבנן, שלר"מ שטר קידושין נחשב כשטר שחרור וכך סבר יוסף, ואילו רבנן סוברים כי צריך שטר שחרור מלבד שטר הקידושין.

ובאמת האחים הגיעו לדותן בכדי למכור את בני בלהה וזלפה, ויוסף הפריע להם בכך. וההוכחה של האחים שלא היה קידושין, כי יעקב סבר שדינם כבני נח ולא היה חייב קידושין לפני ביאה וא"כ אין להם חזקת כשרות, כי יעקב לא שחררם וחזקתם נשארת כעבדים וניתן למכרם. והתירוץ לקושיא מדוע פסקו האחים דין מיתה ליוסף הוא, מפני שהאחים סברו שניתן לאכול עוף מן החי כשיטת הרדב"ז ברמב"ם, ומה שאסור זה רק בשר. ואילו יוסף סבר כמובא בשיטת הכרתי ופלתי בדעת הרמב"ם שאסור לאכול בכלל אבר מן החי והאחים דינם כבני נוח שנהרגים על כך. וממילא האחים הבינו שיוסף רוצה להרגם ויש לו דין רודף ומשם פסקו לו דין מיתה.