ביום רביעי ליל ג' אייר פרשת תזריע־מצורע, התקיים שיעור בבית מורינו הרב שליט"א לנבחנים במסלולים השונים שע"י ארגון 'מפעל התורה' דקהילת שובו בנים.
לפניכם תקציר מנושאי השיעור:
פעם כולם ידעו את השם המפורש. פעם כל אשה ידעה את השם המפורש כמו יעל שהלכה "בלאט", זהו שם מ"ב שעמו תקעה את היתד ברקתו של סיסרא.
"ברון יחד כוכבי בוקר", הציפורים שרות כל בוקר, צריך לקום ולשיר איתם. הציפור זה להחזיר את הש"ע ריבוא נהורין להחזיר את השלום לעולם.
'הוד שבהוד' זה קטנות, בערב שביעי של פסח זה קטנות הכי גדולה שיש, לא הבינו מדוע משה רבינו אומר להם לקפוץ למים. במדבר אמרו לו "זכרנו את הדגה אשר אכלנו בחינם" וכי אכלו דגים בחינם? אלא שכשהאמהות היו שואבות מים, היו קופצים דגים לתוך המים. האמהות היו רצות לשדה, זה ביאור הפסוק "תחת התפוח עוררתיך", והילדים היו נבלעים באדמה. והיו יוצאים אגמים של דבש ואגם של חלב מהסלעים "ויניקהו דבש מסלע ושמן מחלמיש צור". והיו אמהות שהיו רצות ליאור וה' היה דוחק במלאכים שירוצו מהר ויקחו את התינוקות האלו לפני שהמצרים מגיעים.
והסוג השלישי, המצרים היו שמים את הילדים בתוך החומה. האמהות היו אומרות שבע תיקון הכללי והחומה נשברה "הפח נשבר ואנחנו נמלטנו".
הרב'ה אומר כשיבוא משיח רק שובו בנים יקבלו אותו בנחת כי הם עושים התבודדות.
רבי אברהם אלימלך מקרלין צעק שש שעות שאגות בציון של רבי שמעון בר יוחאי, הגבאי הגיש לו את החלב הרותח ואמר לו: "רב'ה אתה גווע! תשתו קצת". אמר להם רבי אברהם אלימלך: "שאגווע! לא הצלחתי לפעול!" החפץ חיים אמר שמי שיהיה בארץ ישראל ינצל מהמלחמה, כל הצדיקים ידעו שהולכים להשמיד את כל היהודים. ולכן כשרבי אברהם אלימלך ירד מהספינה אמר לכל החסידים שרקדו לכבוד בואו 'תפסיקו לשיר, אני לא באתי לעשות ביקורים, תתחילו לצעוק! באנו לבטל את הגזירה הנוראה שלא ישמידו את כל היהודים באירופה'.
אדם הראשון לא עצר את החורבן, והוא ישב שבעה ימי אֵבֶל, כי ידע שהולך להיות מבול, כי כל הנינים היו עובדי עבודה זרה. "והיה לאבל כינורי ועוגבי לקול בוכים" איוב היה גלגול של יובל, שכל מה שסבל כי לא ניגן ושר. הגאון מוילנא אומר שהעיקר זה השירה והניגונים. המדרש אומר שאמרו לנֹח (כאשר הוכיחם על מעשיהם): 'מבול? עליך יהיה המבול!'. כי אמר שיהיה מבול בי' בחשון ולא היה, כי נדחה מפני השבעה של מתושלח.
כשיש בין הזמנים אפשר ללמוד את כל ההיסטוריה. כל מה שהיטלר שנא את היהודים כי הוא לא הצליח, וקינא בהם שכן הצליחו. המעשה מהרב לאו כיצד ניצל מבוכנוואלד, וכיצד כשעלו לארץ הורידו לכולם את הפאות, וכיצד היו הולכים ברגל מפונוביז' עד לקיבוצים בשביל להציל את הנשמות שהציונים ניסו לטמא, וכיצד הרב'ה מקלויזנבורג הגיע מתוך התופת ושר 'ממקומך מלכינו תופיע...' וזכה להקים את הממלכה מחדש.
דוד המלך כל חצות היה ממלא כוס של דמעות ושותה אותם כמו שכתוב "בדמעתי ערסי אמסה". אמס"ה - אנוש, מבול, סדום, הפלגה - שחתכו אנשים לחתיכות חתיכות, כמו בשמחת תורה, שהיה עוד שואה שמונים שנה אחרי השואה. חנניה מישאל ועזריה רצו לקפוץ לתוך האש ויחזקאל אמר להם שאסור בשום אופן, תברחו! ובכל זאת קפצו לאש.
רבי דוד גרוסמן הוא ברסלבר בנשמה, הוא לא היה מוכן לוותר על אומן. רבי שמחה אביו של רבינו - הבן של ר' נחמן מהורדנקא, ברח מיד לאחר החופה.
אחד מאנ"ש שפגע בגוי באודסה והבן שלו היה שוטר אוקראיני ואמר לו אני אדאג שתיכנס לכל החיים לכלא. הוא נתן פדיון ובדיוק אחרי זה הגיע עו"ד שאמר תביאו לי 45 אלף דולר אני משחרר אותו, שלחתי את ש.ח.ר. למנצ'סטר ותרמו ואז הוא השתחרר מיד. בזמן רבי יהונתן אייבשיץ היה מישהו שהיה צריך לשחרר, ואחד נתן עשרים אלף זלוטי, והיה גוי שהגיע והפקיד אצלו את כל הכסף שהיה גונב מהכנסיות וטבע בנהר, והוא בכה על כך באומרו: "ה' זרק לי את המצוה בפנים". כי אדם צריך תמיד שיתנו לו ביזיונות. כל צעקה שהאשה צועקת על האדם זוכה למיליארד דולר./