ביום רביעי פרשת שמות, ליל כ"ג טבת - יום גינוסיא דמלכא. נכנסו קבוצה גדולה של אנשי שלומינו מעיר התשובה אילת לשיעור במעונו של מורינו הרב שליט"א. את הדרך הארוכה הם עשו באוטובוס מלא, כשכל הדרך הם מתחזקים בזכות הנוראה לעלות לשיעור ממקום מושבם מהקצה הדרומי - עיר התשובה אילת, אל הקודש פנימה. השיעור ארך כארבעים דקות בו מורינו הרב שליט"א חיזק ועורר את הציבור בנושאים רבים כדרכו בקודש. לפניכם התקציר וחלק מהדיבורים אותם מסר הרב במהלך השיעור:
את השיעור החל מורינו הרב שליט"א בעניין תחילת פרשת השבוע - שמות על פטירת בני יעקב, וכן דיבר ממעלת היום, יום גינוסיא דמלכא ואמר שכל אשר מבקשים ביום זה מתקבל. ועבר לדבר על כך ששרה לא רצתה לחזור ליצר הרע ורצתה להביא את יצחק בקדושה, וזה "אחרי בלותי היתה לי עדנה", אבל באמת העניין הוא דווקא שיש יצר הרע ונלחמים איתו.
לאחר מכן דיבר על הסוד של "על אדום אשליך נעלי", שזה לתפור נעליים לשכינה. משם עבר לדבר על מכירת יוסף, וכן דיבר על מעלת ההשתטחות על קברו של ר' נפתלי כץ, והזכיר שגם רבינו בדרכו לא"י השתטח על ציונו הקדוש, ואמר הרב שחוץ מרבינו כולם נפטרו בדרכם לארץ ישראל, הבן של הרא"ש שקבור בסופיה, וכן ר' נפתלי כץ, ורבינו הצליח להגיע לארץ ישראל בזכות שהוריד את הנעלים הכובע והמגבעת. הרב סיפר כיצד רבינו עצר את נפוליאון בעכו, ומכך שנפוליאון אמר, שאם היה כובש את עכו היה כובש את כל העולם.
בהמשך השיעור עסק בנושאים רבים מהתנ"ך; בניית בית המקדש, מעשה מצפנית בעלת האוב שהייתה אמו של אבנר בן נר ומהמסופר בתנ"ך שם. לאחר מכן דיבר בעניין סעודת הלוויתן, ומעניין לעניין חזר לפרשת שמות, והביא את הזוהר שאומר ש"וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי" שיוכבד הייתה בדרגה של "בת הלוויתן", והמשיך בעניין הפרשה, כשתוך כדי חידש ש"ותשׂם בַּסוּף" - 'בַּסוּף' גימטריא "נחמן", שרק רבינו יכול להוציא אותנו מהגלות הזאת. והביא הרב את דברי ה'מדרש הגדול' שבתיה בת פרעה, כל לילה מהיום שמשה נולד, הלכה לחפש אותו, כי ראתה בכוכבים שהוא נולד, והביא שהיא עצמה (בתיה) רצתה להתגייר.
לקראת סוף השיעור עסק בעניין שרח בת אשר, שמסרה את נפשה לומר ליעקב אבינו שיוסף חי, למרות שידעה שיכול להיות שברגע אחד יעקב יבין שהאחים מכרו את יוסף ואז לא ישאר מהאחים זכר, וכפי שהקפיד יעקב על שמעון ולוי במעשה שכם, ועסק בעניין זה במחלוקת הרמב"ן והרמב"ם.
תוך כדי הדברים חיזק הרב שליט"א לגמור בכל שנה את הרמב"ם, והזכיר שבשבוע זה שחלה הילולת הרמב"ם, כל אחד צריך לקבל על עצמו עד השנה הבאה לסיים את הרמב"ם.