את תפילת ערבית בקולות וברקים שנערכה בליל ט"ו בשבט לא יספיק הגיליון לתאר. תפילה בחיות, באש להבה, כשכל ניגון וניגון וכל מילה ומילה נאמרת ומתנגנת מפיו הקדוש של הרב הדומה למלאך ה' צבאות כמונה מרגליות ממש. במשך כל התפילה מורינו הרב מוחא כפיים ומלהיב את הקהל בידיו הקדושות. לאחר סיום הקדיש שאחרי עלינו לשבח, מורינו הרב שליט"א החל בשיעור באש להבה במעלת היום הנורא, אשר הוא כראש השנה ממש. בדבריו ביאר את עניין אכילת אתרוג בדבש ותמר בדבש – שזה כמו הדבורה שהיא עוקצת אבל בסופו של דבר הדבש יוצא ממנה, כך גם כל הבזיונות שהאדם מקבל, זה הכל דבש. וכלשונו הטהורה של מורינו הרב שליט"א: 'אדם צריך לשלם לכל החולקים שלו טבין ותקילין', ומי כמו מורינו הרב שידוע שמקיים הלכה למעשה את כל דבריו וידוע הדבר שהרב שלח סכומים עצומים דווקא לחולקים הכי גדולים.
בהמשך מורינו הרב שליט"א דיבר מהציפיה לגאולה אשר ביום הגדול הזה ניתן לפעול ממש להחזיר את מלכות בית דוד למקומה.
לאחר סיום השיעור מורינו הרב שליט"א החל בשירת 'עוצו עצה ותופר...' שלאחר ערבית, לאחר מכן המשיך באש להבה לשירי 'מי יתן לי אבר כיונה...' ו'אומן הלא תשאלי...' כאשר מורינו הרב בגילו המופלג לאוי"ט כשהוא סובל ברגליו, אינו מתחשב כלל בכל זה ומפזז בקפיצות לכבוד ה' יתברך כנער צעיר ממש, והקהל שרואה את מורינו הרב כך קופץ בכאלו קפיצות לגובה לא יכול להשאר אדיש וגם הוא קופץ ורוקד, כאשר מורינו הרב בחיות אדירה ובאש להבה ושוב מורינו הרב קופץ קפיצות כאלו שלא ראינו מאז חזרתו של מורינו הרב.
לאחר למעלה מעשרים דקות מורינו הרב שליט"א מסמן בידיו הקדושות ומתחיל קדיש תתקבל ולאחריו מחזק את הציבור בדברים קצרים על החובה לקום בבוקר מוקדם, מי שיכול שיסע לקברי צדיקים בלילה אך מי שלא שילך לישון והעיקר לקום לתפילת שחרית 'יראוך עם שמש' בנץ החמה. 'לא יאוחר מהשעה חמש וחצי להתייצב כולם באולם'.